קלי קונל היא צלמת אמריקאית מודרנית. קונל ידועה ביצירת פורטרטים עצמיים, בדומה לעבודות הצילום של סינדי שרמן. עבודתה מופיעה באוספים של מיקרוסופט, מוזיאון קולומבוס לאמנות, מוזיאון האמנות של מחוז לוס אנג'לס, מוזיאון האמנות היוסטון, מוזיאון הצילום העכשווי ומוזיאון דאלאס לאמנות. 

התערוכה שלה בגלריית הביניים של מרכז האמנות Lawndale מורכבת מעשרה תצלומי צבע בקנה מידה בינוני, המודפסים מנגטיבים שעברו מניפולציה דיגיטלית, המשלבים שתי תמונות של אותו המצולם בהדפס יחיד. האינטרס האמיתי של תמונות אלה, לעומת זאת, אינו טמון במעשה תחבולות טכני זה, אלא בצורה החיה שקונל מעניקה למורכבות למחלוקות של "העצמי" וזהות.

בעבודה אחר סוגיות אלה, עבודתה של קונל נופלת במסורת של צילום סוריאליסטי, בו דמויות מקוטעות וחשיפות כפולות הנותנות צורה ללא מודע הדינאמי המגוון, המחליף את מושג העצמי המקורי הבלתי מחולק. עבודתה של קונל מתייחסת ללא ספק למשחקי תפקידים ופוליטיקה מגדרית, ומייחסת לעין התייחסות לעודפי הסרטים ללא השם של סינדי שרמן. אולם הצגת הכפילים של קונל היא לא מסובכת יותר מזו של שרמן בגלל שילובם. החלק של שני "עצמי" (הצגת אותה הדמות פעמיים באותו הפריים) מייצרת אמינות אחרת. כך, דרך שפת גוף והבעה, אנו צופים באני מקוטע המגלם את הדינמיקה של מערכת יחסים רומנטית: הם מפלרטטים בבית קפה, פיקניק, מתמזמזים, נלחמים ובסופו של דבר, מאפרים. זה סיפור ישן, אבל במקרה הזה, אחד העצמי מקבל את עצמי, העצמי מאבד את העצמי ולבסוף, העצמי מקבל שוב את העצמי.

הצילומים של קונל הם פריימים רכים, נעימים, שפורשים הוויה של מערכת יחסים קרובה בין שתי הנשים. צילומים אינטימיים, יומיומיים, פשוטים, ללא מחוות גדולות, כאילו נלקחו מאלבום משפחתי מצולם היטב.

הסדרה double life, המתארת ​​אישה במערכת יחסים "רומנטית" עם עצמה, מציגה את "הזוג" בעל רגעים אינטימיים ופרטיים בחייו. קונל משתמשת באמנות כדי להגדיר את ריבוי הצדדים של העצמי בחוויה האנושית הכוללת. הפורטרטים מייצגים "מקרים" שונים של זהות.