בעבודה זו נחשפתי למגוון צילומי פורטרט עצמי, מספר סוגי צילום והמון שיטות צילום. הבנתי כי כמעט כל צלם שמתעסק בצילום עצמי, מביע גם את עצמו בפריים. ישנם צלמים כגון אלינור קרוצ'י, הבוחרת לצלם את עצמה ומשפחתה במצבים אינטימיים ו- "אישיים", ומספרת על עולמה הפנימי והחיצוני* המון בצילומים העצמיים שלה. *אלינור קרוצ'י נוטה לצלם עירום- את עצמה ואת משפחתה בעירום- כך שהיא מציגה בעולם החיצוני את מי שהיא באמת, בלי מסכות. קרוצ'י אמנם מספרת בצילומיה על עצמה ומשפחתה שלה, אך הסיטואציות שהיא מצלמת הן רגעים בחייהם של רוב בני האדם. ניתן להזדהות מאוד בקלות עם העבודות שלה, לכן היא מספרת גם על עצמה וגם על האחר. לעומת קרוצ'י, ישנם צלמים כמו סינדי שרמן, המצלמת את עצמה כמייצגת מגוון רחב של דמויות. לטענת שרמן, היא אינה מראה את עצמה בפריימים שלה, אלא את הדמות שיצרה עם תחפושות ואיפור ובימוי עצמי. היא טוענת כי בתור צלמת היא גילתה כי הכי קל ונוח לה לצלם את עצמה, משום שהיא יודעת הכי טוב מה ה- "תמונה" שהיא רואה בראש. רוב הצלמים הבוחרים לצלם את עצמם, בוחנים היבטים שונים באישיות שלהם ובקשר שלהם עם הסובבים אותם. קלי קונל למשל, יצרה סדרה שלמה אותה צילמה לאורך מספר שנים, בה היא מציגה בתמונות את הקשר של עם עצמה. בתמונות השונות בסדרה ניתן לראות כל רגש שאדם חווה עם אנשים אחרים בסביבתו, אך בסדרה זו רגשות אלו מוצגים כרגשות של בן אדם לעצמו. גם קונל מביעה בתמונות שלה עולם פנימי וחיצוני, ומשקפת גם על עצמה וגם על האחר. לכל אדם יש קשר עם עצמו ויש האומרים שהוא למעשה הקשר הכי חשוב. היא בחרה להציג זאת באמצעות פורטרטים עצמיים, המשקפים רגשות וחוויות שאנו חווים על בסיס יומי. כלומר, הבנתי כי רוב הצלמים המצלמים את עצמם מספרים על האישיות שלהם והעולם הפנימי שלהם, יחד עם עולמם וחייהם של אנשים אחרים.