עבודה זו תרמה לי רבות בהבנת סגנון הצילום של פורטרט עצמי. כל צלמת עליה הרחבתי בעבודתי השפיעה על צילומי בצורה שונה ועזרה לי להבין מגוון רחב של סגנוני צילום פורטרט עצמי. ראשית סינדי שרמן, שבוחרת לנתק את ה- "עצמי" מצילומי הפורטרט העצמי שלה, ומראה בפריימים השונים מגוון רחב של דמויות שונות לחלוטין אחת מהשניה. בעבודתי אמנם לא השתמשתי ב- "שיטתה" של שרמן, אך למדתי רבות על סגנון צילום זה. 

הצלמת קלי קונל בוחרת לחקור את עצמה, את הקשר שלה עם עצמה לאורך השנים, היא מצלמת רגעים אינטימיים ואנושיים שכל אדם חווה. מבחינת מיקום הדמויות בפריים והבימוי היא שומרת על חוקי השלישים, התאורה בכל הפריימים שלה מאוד טובה (בין אם תאורה טבעית או מלאכותית). אל קונל יותר התחברתי בעבודתי. אני אמנם לא חקרתי ישירות את הקשר שלי עם עצמי בצילומי הפורטרט העצמי שלי, אך עניין הרגשות בו עסקתי וכיצד רגשות באים לידי ביטוי בשבילי- זהו היבט בקשר שלי עם עצמי. קונל יותר חושפת את עצמה בפריימים שלה, וכך גם אני בחרתי לעשות. 

בדומה לקונל, אלינור קרוצ'י מצלמת את חייה וחיי משפחתה ברגעים אינטימיים אמיתיים, בלי מסכות ובלי "זיוף". גם אני בעבודתי צילמתי את עצמי וחשפתי מעצמי הרבה. הבעתי בתמונות שלי את ריגשותיי והדרך בה אני חווה אותן.